זו לא התמונה...זו המסגרת

בכל יום, מהרגע שאנחנו פוקחים את העניים בבוקר, אנחנו חווים חוויות. את חלקן (אפילו את רובן) אנחנו חווים באופן לא ממש מודע והן חולפות אותנו מבלי להותיר עקבות או סימן. אך מפעם לפעם אנחנו "רושמים" חוויה שהיא מאד נוכחת. אנחנו זוכרים איך הרגשנו כשזה קרה ימים, חודשים ואפילו שנים אחרי. יש לנו דעות מאד מוצקות בנודע למשמעות של מה שקרה, הסיבות לכך ואיך זה השפיע או משפיע עלינו עדיין.

למה זה?

ובכן התשובה לכך היא – פרשנות כל מה שאנחנו חווים דרך החושים נקלט ע"י מערכת העצבים – ובסופו של דבר מקבל פרשנות. העניין הוא שהתהליך הזה הוא אישי מאד ומתבסס איפה ומתי זה קורה יחד עם מה "שלמדנו" עד לאותה נקודת זמן – והמוח המופלא שלנו מכניס את כל זה למסגרת של הקשרים כדי לתת לזה משמעות. לרוב זה משרת אותנו בצורה נהדרת אך לפעמים לא כל כך.

כלי נהדר ופשוט כדי להוציא את העוקץ מאותן חוויות לא נעימות הוא – מסגור מחדש (ריפריימינג reframing) -  החלפת המסגרת העוטפת של האירוע. ועושים את זה ע"י התאמת המילים שאנחנו בוחרים כדי לתאר את הפרשנות של מה שקרה לנו, למשל:

אני לא פגוע, אני נרפא...אני לא מפסיד, אני לומד...לא דחו אותי, הופניתי לכיוון חדש...את מה שקרה אי אפשר לשנות אבל מה שאנחנו חושבים על זה, כן!דברים שליליים קורים. פרשנות שלילית הופכת אותם לקשים יותר.

Pain is inevitable - suffering is a choice