BAP - Best Average Performance

קצב ממוצע...בחיים, בעבודה ובכלל (3 ד' קריאה)

אחת מהסיבות שאני כל אוהב ומאמין בשילוב של NLP עם רכיבת אופניים היא שזה פותח לנו חלון גדול וברור לחיים "הרגילים" (מחוץ לאוכף האופניים). וגם מהווה זרז בתהליכי שינוי שרוצים לעשות ואם יש שיעור אחד, שאני יכול לומר עליו שהוא המשמעותי ביותר לכל תחום בחיים, שלמדתי מהמאמן שלי, חנוך רדליך, הוא זה: "כשאתה מתחרה למרחקים ארוכים מה שקובע בסופו של דבר זו המהירות הממוצעת שלך כפי שהיא נמדדת לאורך כל המרוץ".

לצורך הסבר ניקח לדוגמה מרוץ אופניים לרוחבה של ארה"ב ה- Tour Divide המפורסם. כ- 4,400 ק"מ (+/-). אירוע רב-יומי שבדרך כלל נמשך כשבועיים. מכיוון שמדובר במרוץ המטרה היא להגיע לקו היום בזמן הקצר ביותר המתחרים שואפים לקצב ממוצע – כולל הפסקות – כמה שיותר מהיר. עד כאן פשוט והגיוני.אם ננתח את אופן הפעולה של המנצחים של אירועים מסוג זה אנחנו נגלה שהם מבלים כמעט את כל שעות היממה (כ-18 עד 20 שעות) בתנועה בקצב שנחשב בינוני ואף נמוך, ולפעמים תנועה בקצב איטי מאד.זאת לעומת מתחרים אחרים שכאשר הם בתנועה רוכבים בקצב מהיר יותר, "קצב תחרות". אז לאחר כמה ימים או שהרוכב המהיר שובר שיא או שהרוכב נשבר – לרוב זו האפשרות השנייה.

הלקח פה הוא נכון מעבר לעולמות הרכיבה.

לדוגמה, כל אחד יכול להרגיש פרץ של השראה, ללכת לחדר הכושר ולדחוף את עצמם לקצה באימון אחד – זו דוגמא למהירות מקסימאלית – ואנחנו עוסקים בזה הרבה מאד: כמה דחפת את עצמך היום באימון? כמה מוטיבציה יש לך? או לתת את ה-110% בעבודה.

אבל מה יקרה אם תעשה ממוצע של כל הימים בחודש האחרון? בכמה מהימים האלה התאמנת? מה עם שלוש החודשים האחרונים או השנה האחרונה?

מה הייתה "המהירות הממוצעת" שלך?

תחשבו על זה ואולי תגלו לדוגמה שהייתם חולים במשך שבוע, והיו פעמים שדלגת על אימון בגלל יום עמוס בעבודה ובגלל נסיעות לחו"ל פספסת עוד כמה אימונים והיו גם כמה חגים בדרך וחופשה משפחתית. פתאום מגיעה ההבנה שהמקסימום שלנו גבוה מאד מידי פעם אך הממוצע שלנו הוא נמוך בהרבה ממה שחשבנו.

מניסיוני העקרון של מהירות ממוצעת נכון לאופן שאנחנו מצליחים בעבודה, מערכות יחסים, תזונה ותחומי החיים האחרים: על מנת שמהירות ממוצעת תניב תוצאות מדהימות – לא נדרש הרבה זמן.

כמה פעמים בזבזנו זמן ואנרגיה יקרים בכך שחשבנו שנדרש מאמץ עצום כדי להשיג משהו משמעותי. אך אם נביט על אנשים בחיינו שמשיגים התקדמות רואים משהו אחר. הרוכבים שרכבו בקצב איטי כ-20 שעות ביום הם היו המובילים במרוץ ולרוב הם לא לחצו והביאו את עצמם ל-"קצב תחרותי". כמובן שהם חוו קשיים ורגעי משבר אך הם אלו שהפגינו יותר עקביות בביצועים שלהם לאורך זמן מאחרים.

כמובן שהשאלה המתבקשת היא:  איך אני משפר את המהירות הממוצעת שלי?

אך זהו נושא לפוסט אחר.

עד אז אני מזמין אתכם להתמקד ולהתמקצע במיומנות של לפעול כל יום בעקביות ובקצב שנוח לכם במקום לדחוף את עצמכם לקצה.